Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 48b
מָה בֵּין זוֹ לִמְגוּפַת חָבִית. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: זֶה חִיבּוּר, וְזֶה אֵינוֹ חִיבּוּר.
Traduction
What is the difference between this and the stopper of a wine barrel, which the Sages permitted piercing on Shabbat in order to serve wine to guests? There, too, by piercing the stopper, he fashions a utensil. Rava said to him: The cases are not comparable: In this case, the neck opening of a shirt, it is considered a connection, i.e., it is an organic part of the weave of the fabric; whereas in that case, the stopper of the barrel, it is not considered a connection. Even though the stopper is sealed in place in the barrel, it is a separate entity. When the stopper is pierced, no new vessel is fashioned.
Rachi non traduit
מה בין זו למגופת חבית. דתניא בפרק חבית שנשברה (לקמן שבת דף קמו.) מביא אדם חבית ומתיז את ראשה בסייף ומניחה לפני האורחים:
מגופה. אינה מן החבית עצמו ואע''פ שדבוקה בו אינו חשוב חיבור שהרי לינטל עומדת אבל הבגד כשנארג כולו חבור:
Tossefoth non traduit
וכי מה בין זה למגופת חבית. פי' בקונטרס דתניא לקמן בפרק חבית (שבת דף קמו. ושם) רשב''ג אומר מתיזה בסייף ומניחה לפני האורחין ואין נראה לר''י דא''כ מאי משני זה חיבור וזה אינו חיבור התם נמי חיבור הוא דרשב''ג שרי להתיז אפילו גוף החבית עם המגופה כדמוכח התם דבעו מיניה מרב ששת מהו למיברז חביתא בבורטיא כו' אמר להו לפתחא קא מכוין ואסור ופריך מהא דשרי רשב''ג להתיז ראשה בסייף ומשני התם ודאי לעין יפה קא מכוין אבל הכא אי לעין יפה קא מכוין ליפתחיה מיפתח והא דאסר למיברז חביתא היינו בגוף החבית דחביתא חבית גופא משמע ועוד דמגופה שרי דתנן במתני' אין נוקבין מגופה של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין משמע דשרי רשב''ג אפי' בגוף החבית דלעין יפה קא מיכוין והכי הוה ליה לשנויי בשמעתין הכא לפתחא מכוין התם לעין יפה מכוין ופיר''ת וכי מה בין זה. לנקיבת מגופת חבית דתנן בפ' חבית (גם זהשם) אין נוקבין מגופת חבית דברי ר' יהודה וחכמים מתירין וא''ת [התם] לכ''ע לא מיחייב חטאת כדאמר התם בגמ' דבר תורה כל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח אבל הכא פתח בית הצואר עשוי הוא להכניס ולהוציא ואם כן מאי קשיא ליה ויש לומר דהכי פריך כיון דמחייבת חטאת בפותח בית הצואר משום דעשוי להכניס ולהוציא א''כ נמי גבי מגופה אם עשוי להכניס. ולהוציא היה חייב חטאת הלכך השתא נמי שאינו עשוי אלא להוציא היה לאסור מדרבנן ומשני זה חיבור וזה אינו חיבור שהמגופה אינה מן החבית ואפילו אם היה עשוי נקב שבמגופה להכניס ולהוציא לא היה חייב חטאת לכך שרו רבנן:

רָמֵי לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: תְּנַן: שְׁלָל שֶׁל כּוֹבְסִין, וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מַפְתְּחוֹת, וְהַבֶּגֶד שֶׁהוּא תָּפוּר בְּכִלְאַיִם חִיבּוּר לַטּוּמְאָה — עַד שֶׁיַּתְחִיל לְהַתִּיר. אַלְמָא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה נָמֵי חִיבּוּר.
Traduction
Rabbi Yirmeya raised a contradiction before Rabbi Zeira. We learned in a mishna: The basting of launderers, garments that a launderer sewed together with loose, temporary stitches to avoid losing them; and a ring of keys; and a garment that was sewn with a thread of diverse kinds, e.g., a woolen garment that was stitched with linen thread, which must be pulled out; even though they are attached only temporarily, as they will all eventually be separated, it is considered a connection with regard to issues of ritual impurity. If a source of ritual impurity comes into contact with one of the garments, they all become ritually impure, until one actually begins to untie them, thereby indicating that he does not want them attached. Apparently, even when these items are not in use, e.g., after the launderer finished laundering the clothes, it is also considered a connection.
Rachi non traduit
שלל של כובסים. דרכם לשלול הבגדים זה עם זה קטנים עם הגדולים כדי שלא יאבדו:
ובגד שתפרו בכלאים. והן שתי חתיכות של בגד צמר שתפרו בחוט של פשתן דודאי סופו ליקרע ולהפרד זה מזה משום איסור כלאים וכן שלל של כובסין סופן להפרד אפ''ה חיבור לטומאה ואם נטמא זה נטמא זה:
עד שיתחיל להתיר. דמעשה מוציא מיד מעשה וכיון שהתחיל להתיר גלי על ידי מעשה דלאו חד בגד הוא:
שלא בשעת מלאכה. כגון שלל של כובסין שלא הוצרך לשוללו אלא משום שעת כיבוס ואפילו הכי חשיב ליה חיבור אחר כיבוס:
Tossefoth non traduit
חיבור עד שיתחיל להתיר. האי חיבור היינו לטומאה ולא להזאה כדתנן במסכת פרה (פי''ב מ''ט) וא''ת ואמאי לא מייתי מתני' דמסכת פרה וי''ל משום דלא קתני בה עד שיתחיל להתיר ולא הוה מצי לאוכוחי מינה דשלא בשעת מלאכה נמי חיבור:
וּרְמִינְהוּ: מַקֵּל שֶׁעֲשָׂאוֹ יָד לְקוּרְדּוֹם — חִיבּוּר לַטּוּמְאָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה. בִּשְׁעַת מְלָאכָה — אִין, שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה — לָא!
Traduction
And the Gemara raises a contradiction from a different mishna: With regard to a stick that one made into an axe handle, it is considered a connection between the stick and the axe with regard to issues of ritual impurity when in use. If the axe comes into contact with a source of ritual impurity, the stick also becomes ritually impure, and vice versa. By inference: Only when the axe is actually in use, yes, it is considered a connection; when the axe is not in use, no, it is not considered a connection.
Rachi non traduit
מקל. של עצים בעלמא:
שעשאו יד לקרדום. שלא קבעו לתוכו:
חיבור בשעת מלאכה. ואע''פ דבאנפי נפשיה פשוטי כלי עץ לא מקבלי טומאה הכא בית יד הוא ונתרבו ידות לכל תורת כלי או האוכל בפ' העור והרוטב (חולין קיח.):
אֲמַר לֵיהּ: הָתָם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה אָדָם עָשׂוּי לְזוֹרְקוֹ לְבֵין הָעֵצִים, הָכָא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה נָמֵי נִיחָא לֵיהּ, דְּאִי מִיטַּנְּפוּ הָדַר מְחַוַּור לְהוּ.
Traduction
Rabbi Zeira said to Rabbi Yirmeya: There, in the case of the axe, when not in use, a person is likely to throw the stick into the wood pile, as he is not particular about keeping them together. Therefore, it is not considered a connection with regard to ritual impurity. Here, with regard to the items listed in the first mishna, even when not in use, he prefers that they remain attached. In that way, if they get dirty, he can launder them again, as it is easier to wash one connected unit than several smaller swatches of fabric. Therefore, it is considered a connection with regard to ritual impurity.
Rachi non traduit
לזורקו. למקל ומצניע הקורדום לבדו:
ניחא להו. שיהו שלולין:
דאי מיטנפי הדר מחוור להו. ע''י השלל הזה:
בְּסוּרָא מַתְנוּ לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא, בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: מַאן תְּנָא הָא מִלְּתָא דַּאֲמוּר רַבָּנַן כָּל הַמְחוּבָּר לוֹ הֲרֵי הוּא כָּמוֹהוּ?
Traduction
In Sura, they taught this following halakha in the name of Rav Ḥisda; in Pumbedita, they taught it in the name of Rav Kahana, and some say, it was taught in the name of Rava: Who is the tanna who taught this matter stated by the Sages: The status of anything connected to an object is like that of the object with regard to ritual impurity?
Rachi non traduit
להא שמעתין. דלקמיה מאן תנא להא כו'. כל המחובר לו כגון שלל של כובסין דאמרן לעיל חיבור ונטמא אף זה שלא נגעה בו הטומאה ואי לאו דחיבור הוא הוי טהור ואע''ג דנגע בהאי דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה:
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: רַבִּי מֵאִיר הִיא. דִּתְנַן: בֵּית הַפַּךְ וּבֵית הַתַּבְלִין וּבֵית הַנֵּר שֶׁבַּכִּירָה מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וְאֵין מְטַמְּאִין בָּאֲוִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר.
Traduction
Rav Yehuda said that Rav said: The tanna in question is Rabbi Meir, as we learned in a mishna: The receptacle for the cruse of oil, and the receptacle for the spices, and the receptacle for the lamp that are in the stove become ritually impure through contact, i.e., if the wall of the stove becomes ritually impure through contact with a creeping animal, the receptacles also become ritually impure. However, these receptacles do not become ritually impure through air space, i.e., if the creeping animal were inside the stove but did not come into contact with its walls, the stove itself becomes ritually impure, but the receptacles do not; this is the statement of Rabbi Meir. And Rabbi Shimon deems the receptacles ritually pure, even if the creeping animal came into actual contact with the stove.
Rachi non traduit
בית הפך ובית התבלין ובית הנר שבכירה. כירה זו מיטלטלת היא ומחוברין לה כלי חרס קטנים. בית הפך שמושיבין בתוכו שמן להפשיר:
מטמאין במגע. אם נפלה טומאה באוירן או לאויר הכירה ונגעה הטומאה לשולי הכירה נטמאו גם אלו או נגעה טומאה לשוליהם של אלו נטמאת הכירה:
ואין מטמאין. בטומאת הכירה כלומר בטומאת האויר שאם נפל שרץ באויר הכירה ולא נגעה הטומאה בדופניה היא טמאה דכלי חרס מטמא באויר והן טהורין שאינן חיבור לה אלא לענין מגע כדמפרש טעמא לקמיה:
ור' שמעון מטהר. במגע את מי שלא נגעה בו הטומאה דכל חד כלי באנפי נפשיה הוא אלמא לרבי מאיר חיבור ופליגי עליה:
Tossefoth non traduit
אמר רב יהודה אמר רב רבי מאיר היא. אההיא דשלל של כובסים קאי וכן פירש בקונטרס דבההוא דמקל שמא אפי' רבי שמעון מודה דכיון שצריך הקרדום למקל הוי חיבור:
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן — קָסָבַר לָאו כְּכִירָה דָּמוּ. אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר, אִי כְּכִירָה דָּמוּ — אֲפִילּוּ בַּאֲוִיר נָמֵי לִיטַּמּוּ. אִי לָאו כְּכִירָה דָּמוּ — אֲפִילּוּ בְּמַגָּע נָמֵי לָא לִיטַּמּוּ!
Traduction
The Gemara analyzes this dispute: Granted, according to the opinion of Rabbi Shimon; he holds that these receptacles are not considered like the stove itself, and therefore they do not become ritually impure when the stove becomes ritually impure. However, according to the opinion of Rabbi Meir, it is difficult. If he holds that they are considered like the stove itself, then even if the creeping animal was in the stove’s air space, the receptacles should also become ritually impure. If he holds that they are not considered like the stove itself, then even if the creeping animal came into contact with the stove, the receptacles should also not become ritually impure.
Rachi non traduit
אפי' באויר ליטמו. מחמת כירה אם נטמאת כירה מאוירה בלא נגיעה:
לְעוֹלָם לָאו כְּכִירָה דָּמוּ וְרַבָּנַן הוּא דִּגְזַרוּ בְּהוּ. אִי גְּזַרוּ בְּהוּ, אֲפִילּוּ בָּאֲוִיר נָמֵי לִיטַּמּוּ!
Traduction
The Gemara answers: Actually, by Torah law, the receptacles are not considered like the stove itself, and the Sages are the ones who issued a decree that they become ritually impure due to their proximity to the stove. The Gemara asks: If the Sages issued a decree that they become ritually impure, then even in the case where the creeping animal does not come into contact with the walls of the oven, but is merely in its air space, the receptacles should also become ritually impure.
Rachi non traduit
דגזרו בהו. דליהוו חיבור מדרבנן:
עֲבַדוּ בְּהוּ רַבָּנַן הֶיכֵּרָא כִּי הֵיכִי דְּלָא אָתֵי לְמִשְׂרַף עֲלֵיהּ תְּרוּמָה וְקָדָשִׁים.
Traduction
The Gemara answers: The Sages made a conspicuous distinction, so that one will not come to burn his teruma and other consecrated items because of it. There is a severe prohibition to destroy teruma or consecrated items. If teruma becomes ritually impure, there is an obligation by Torah law to burn it; however, teruma that is ritually impure only by rabbinic decree is still fit by Torah law and may not be destroyed. Since there is concern that people will come to burn teruma even when doing so is prohibited, the Sages made a distinction, imposing ritual impurity on the receptacles only if the source of impurity came into physical contact with the walls of the stove, and not if it merely entered the stove’s airspace. In that way, it is clear that the ritual impurity is by rabbinic decree, and one will not come to burn teruma and consecrated objects due to that impurity.
Rachi non traduit
עבוד בהו רבנן היכרא. דלא עבדו להו ככירה ממש ליטמא באויר כי היכי דלידעו שחיבור מדבריהם ולא לשרוף על טומאתן תרומה וקדשים:
Tossefoth non traduit
עבדו רבנן היכרא כו'. וגבי שלל של כובסין איכא נמי היכרא מה שאינו חיבור להזאה והכא גבי כירה לא שייך הך היכרא דלית ביה הזאה:
תָּנוּ רַבָּנַן: מַסְפּוֹרֶת שֶׁל פְּרָקִים וְאִיזְמֵל שֶׁל רָהִיטְנֵי חִיבּוּר לַטּוּמְאָה, וְאֵין חִיבּוּר לַהַזָּאָה.
Traduction
The Sages taught in a baraita: With regard to scissors made of component parts that are made to come apart and the blade of a carpenter’s plane, which can be removed from its handle, it is considered a connection between the components with regard to contracting ritual impurity. If one part becomes ritually impure, the other part becomes ritually impure as well. However, it is not considered a connection with regard to the sprinkling of the water of a purification offering. When water of purification is sprinkled on these implements in order to purify them from ritual impurity contracted through contact with a corpse (see Numbers 19:17–19), the water must be sprinkled on each part individually.
Rachi non traduit
איזמל של רהיטני. פליינ''א שממחקים בה את התריסין ונותנין הברזל לתוך דפוס של עץ המתוקן לו ולאחר מלאכתו נוטלו הימנו:
חיבור לטומאה. נטמא זה טמא זה:
ואין חיבור להזאה. וצריך להזות על שניהם:
מָה נַפְשָׁךְ: אִי חִיבּוּר הוּא — אֲפִילּוּ לְהַזָּאָה נָמֵי, אִי לָאו חִיבּוּר הוּא — אֲפִילּוּ לְטוּמְאָה נָמֵי לָא! אָמַר רָבָא: דְּבַר תּוֹרָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה חִיבּוּר — בֵּין לְטוּמְאָה בֵּין לְהַזָּאָה. וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מְלָאכָה — אֵינוֹ חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְהַזָּאָה.
Traduction
The Gemara asks: Whichever way you look at it, there is a difficulty: If it is considered a connection, it should be so considered even with regard to sprinkling; and if it is not considered a connection, it should not be so considered even with regard to ritual impurity. Rava said: By Torah law, when in use, it is considered a connection, both with regard to ritual impurity and with regard to sprinkling. And when not in use, even if the parts are now together, since they are made to eventually come apart and are typically dismantled, it is neither considered a connection with regard to ritual impurity nor with regard to sprinkling.
Tossefoth non traduit
אי חיבור הוא אפי' להזאה נמי כו'. קשה לר''י דבשלל של כובסין נמי תקשה לן הכי אי חיבור הוא אפילו להזאה נמי אי לאו חיבור הוא לטומאה נמי לא ורבא נמי דקאמר דבר תורה בשעת מלאכה חיבור בין לטומאה בין להזאה אמאי לא קאמר דבין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה גזרו בה רבנן טומאה כי ההיא דשלל של כובסין ותירץ ר''י דשלל של כובסין ודאי לא הוי חיבור אלא מדרבנן אפילו בשעת מלאכה שאינם צריכים זה לזה ולהכי מדמה לה לבית הפך ולבית התבלין שכל אחד הוא תשמיש בפני עצמו ולהכי אינו חיבור להזאה כיון דמדאורייתא אינו חיבור אבל מספורת של פרקים פשיטא ליה דבשעת מלאכה הוי חיבור דבר תורה כיון שמשמשין שניהם תשמיש א' וצריכים זה לזה בשעת מלאכה מה שאין כן בשלל של כובסים שאין תשמיש בגד זה צריך לזה כלל והא דפריך אי לאו חיבור הוא אפילו לטומאה נמי לא לאו דוקא ועיקר קושיתו הוא דאמאי אינו חיבור להזאה ורשב''א מפרש דגבי שלל של כובסין אתי ליה שפיר אע''ג דאינו חיבור להזאה משום דלא הוי חיבור מן התורה גזרו רבנן שיהא חיבור לטומאה כיון שכל בגד טמא בפני עצמו מן התורה אבל גבי מספורת פריך שפיר אי לאו חיבור הוא מדאורייתא אם כן אמאי גזרו חכמים טומאה כלל דהא כל פרק בפני עצמו טהור מדאורייתא לרבנן דתנן במס' כלים בפי''ג (מ''א) מספורת שנחלקה לשנים רבי יהודה מטמא וחכמים מטהרים אף על גב דאיכא למימר דהתם מיירי כשאינה של פרקים ולפי זה הא דאמר השחור והזוג של מספרים אף על פי שנחלקו טמאים אתי כרבי יהודה ודוחק והא דאמר דגזרו על הזאה שבשעת מלאכה משום הזאה שלא בשעת מלאכה אף על גב דשלא בשעת מלאכה טהור גמור הוא ואין צריך הזאה כלל מ''מ כשחוזרים ועושים בו מלאכה חוזר לטומאתו ישנה והחמירו חכמים בטומאה ישנה שלא תועיל לו הזאה שלא בשעת מלאכה כיון שאינו חיבור דבר תורה וגזרו על הזאה שבשעת מלאכה אטו הזאה שלא בשעת מלאכה. רשב''א:

דבר תורה בשעת מלאכה חיבור. תימה מאי שנא ממוכני דאמר (לעיל שבת דף מד:) בזמן שהיא נשמטת דאינו חיבור וצריך לחלק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source